בנם של אידה ואברהם. נולד ביום כ"ט באדר ב' תשכ"ב (4.4.1962) באיסטנבול, תורכיה. אח למירית וליהודית.

באוקטובר 1964, כשהיה בן שנתיים וחצי, עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה הגיעה ישירות לרעננה והתיישבה בשכונת קריית שרת.

משה גדל והתחנך בשכונה, למד בבית הספר היסודי "ממלכתי ג'" וסיים את לימודיו התיכוניים במגמת מכניקה עדינה בבית הספר המקצועי "אורט שפירא" בכפר סבא.

נער ערני וחברותי, בעל לב זהב, שהיה הרוח החיה בכל מקום בו נכח ובורך במראה מרשים - בחור חסון, עם עיניים ירוקות, שהתנשא לגובה 1.94 מטרים. הוא היה ספורטאי מצטיין, כדורסלן בולט בקבוצת "מכבי רעננה" ואוהד מושבע של קבוצת "הפועל רעננה" בכדורגל.

מגיל צעיר היה מעורה בחיי החברה והקהילה בסביבתו, ורוח ההתנדבות בערה בו. בין היתר, שימש כמדריך בתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד" והיה מפעילי המשמר האזרחי הבולטים בעיר.

באוגוסט 1980 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת הצנחנים. לאחר שנפצע, נאלץ לעזוב את המסלול, אך בנחישותו שב לשירות קרבי בחטיבה והצטרף לפלגת פברואר 1981 של גדוד 202. חבריו לפלגה סיפרו שהיה בעל נחישות, כוח ועוצמה יוצאי דופן, שתמיד היה שם ברגע ובזמן הנכון, העלה את המורל של כולם והביא עמו חיוך ואנרגיה מיוחדת, גם ברגעים הקשים ביותר.

כאשר פרצה מלחמת "שלום הגליל", שנודעה לימים כ"מלחמת לבנון הראשונה" (ט"ו בסיוון תשמ"ב, 6.6.1982), היה משה בעיצומו של קורס מ"כים (מפקדי כיתות). גדוד 450, אליו השתייך במסגרת הקורס, נשלח עם פרוץ הקרבות לחזית הלחימה בצפון והוצב בגזרת החוף.

ביום השני למלחמה, ט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982), במהלך התקדמות הכוחות צפונה, הגיעה היחידה לכפר סרפנד, השוכן בסמוך לדרך שמובילה מצור לצידון. תושבי הכפר קיבלו את החיילים במחוות ידידותיות וחילקו להם סוכריות, אך לפתע נפתחה אש מקלעים וטילי RPG ממארב בצידי הכביש. בקרב שהתפתח במקום נפגע משה ונהרג. לצידו נהרג גם מפקד הפלוגה.

רב-טוראי משה קזמירצ'י נפל בקרב ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו, הועלה לדרגת סמל.

בשכונה בה גדל לא נותרה עין יבשה עם היוודע דבר נפילתו.

משפחתו כתבה: "משה השאיר אחריו מורשת של רוח התנדבות, אהבת הארץ ואהבת האדם. חבריו מהשכונה ומתנועת הנוער העריצו אותו, אף אחד מהם לא האמין שמשהו עלול לקרות לבחור תמיר וחסון כמותו".

מחנכו בבית הספר ספד לו: "הרוח שלך מרחפת בינינו ובתוכנו, כל אחד ומשה שהכיר, כל אחד ו'מוסה' שהכיר, וכל אחד ו'קאזה' שהכיר, ואכן כינויי החיבה מוכיחים כמה חביב ואהוב היית על חבריך. משה, אתה תחסר לנו, אנחנו נתגעגע אליך".

חבריו של משה לפלגת פברואר 1981 של גדוד 202 בחטיבת הצנחנים הנציחו אותו, יחד עם חמישה חברי פלוגה נוספים שנפלו בקרב, במצפה "צפע" הנמצא סמוך לכפר עראמשה וצופה לדרום-מערב לבנון.

משה מונצח בבית איל בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, שם מונצחים כל הנופלים בלבנון, בבית יד לבנים ברעננה ובאנדרטה לנופלים בני העיר, בקיר זיכרון בבית הספר למ"כים ובאנדרטת נופלי חטיבת הצנחנים הניצבת סמוך לצומת ביל"ו.

"זכרו של משה לא נשאר רק בקרב מי שהכירו אותו בחייו", כתבו בני המשפחה, "גם מי שנולד אחרי לכתו – אחיינים, ילדים ובני משפחה – גדלו על סיפורו, שמעו אינספור סיפורים על דמותו, עד כי נדמה היה להם שהכירו אותו ממש. עבורם, הוא לא רק דמות מהעבר, אלא חלק מההווה ומהמשפחה. משה נותר צעיר לנצח, וזכרו חקוק בלבנו לעד".